לועזית: cost oriented pricing
מדיניות המחרה שבה הפירמה קובעת את מחיר המוצר על בסיס עלויות הכרוכות בייצור (אם כי אין זה הבסיס היחיד). על פי שיטה זו אומדים את הוצאות הייצור, התקרה וההפצה ומוסיפים עליהם אחוז מסויים. השיטות העיקריות בהמחרה לפי עלות הן: המחרת מרווח; המחרה לפי עלות פלוס והמחרת מטרה. לשיטת המחרה זו מספר חסרונות: ראשית, העדר התחשבות בביקוש ובהשפעת המחיר על ביקוש זה; כמו כן אין התחשבות בהתחרות מצד יצרנים אחרים; שנית, לעיתים יש קושי בהקצאת עלויות למוצרים, במיוחד כאשר מוצרים נוצרים ביחד וישנן עלויות משותפות וכדומה. יתרונה העיקרי: הקלות היחסית שבה ניתן ליישם שיטה זו לגבי רוב המוצרים. שיטה זו משקפת את התפיסה הייצורית בניהול עסקים, בניגוד לתפיסה השיווקית.